שבוע מבורך!
הפוסט הזה יוקדש כל כולו לבקשות מחילה.
כן אני מרגישה צורך להתנצל, ואל תגידי לי שאני לא חייבת לאף אחד שום דבר, כי אני כן.
אני חייבת להיות בנאדם, להגיב כראוי ובזמן.
לא כי את רוצה, אלא כי אני רוצה את זה.
וכשזה לא קורה - זה מאכזב אותי.
אה, לא הסברתי במה העניין? במייל. מייל השותפות של חני העורכת.
יש שם בקשות לפתיחת בלוגים, מלפני חודש.
בקשות להעלות פוסטים, מלפני שבועיים.
שאלות אישיות וברורים קטנטנים.
ופתאום אני לא מספיקה.
ואז אני מתחילה לקבל סימני שאלה ורמזים עדינים מהשותפות שלי: אהמ? את שם? ???
ובעיקרון אני מרגישה שיש איזה חדר אחד שאם אני אפתח את הדלת שלו, יעמדו שם 60 בנות עם גבות מורמות.
החדר הזה הוא המייל, ושישים הבנות אלו שישים ההודעות שעדיין לא טופלו במייל שלי.
הנה, אני עושה לכן "מאחורי הקלעים".
האמת שפתאום אני נהיית מרוצה. קצת. כי הבנתי שאם בנות מחכות לתשובה ולא מתייאשות - זה כיוון שהן רגילות כן לקבל מענה מהיר. אז יופי לי שרוב הזמן זה ככה.
לגבי כל המחכות - הי! אני כאן. ואגיב בע"ה. תקופות של עומס עוברות בסוף.
מה חשבתן, שרק אתן מחכות לחופש הגדול??? גם אני!
זהו. עכשיו יש לי פוסט מסודר וכתוב. בכל פעם שאעשה פשלה - אוכל להעלות אותו מחדש ולהתנצל בצורה מכובדת ומפוסטטת:
סליחה
מחילה
שלכן
חני
|