שבוע טוב ומבורך!
שמעי שיחה שלי עם חברה.
ראיתי שהיא מצוברחת. שמעתי אותה מצוברחת
וככה זה התנהל:
היא: "זה פשוט לא הגיוני! כל פעם שהיא רואה אותי יש לה מה להעיר!" (תנועות ידיים עצבניות)
אני: "או שהיא סתם אחת מעצבנת שחייבת להעיר" (מגרדת בראש)
היא: "לא. זה רק איתי ככה. אנחנו עוברות קבוצה, ורק לי ליייייי יש לה מה לומר. שתרד ממני כבר, רוצה לנשום!" (הטון עולה, המשפטים חתוכים, הפרצוף אדום)
אני: "זה לא מחמיא לך שרק אליך היא שמה לב יותר מכולן?" (חיוך ערמומי)
היא: "מה מחמיא בזה??? היא לא מחמיאה, היא פשוט נגדי, אני לא באה לה טוב בעין" (פרצוף מתוסכל)
אני: "לפחות את לא סתם אחת שקופה, את מיוחדת" (פנים חסודות)
היא: "די כבר!" (תנועת ראש חדה, עיניים בוערות)
אני: "מה...?" (פרצוף תם)
היא: "תני להתלונן! אל תרגיעי, אל תנחמי, אל תקטיני. אני כועסת! מותר לי!" (התזת מילים)
אני: "ססס... סליחה. צודקת. זה מעצבן שמעירים לך מלא, ורק לך. לא פייר..." (מבוהלת, מחונכת, מסמיקה, מסכימה)
באיזה צד את נמצאת בדרך כלל?
ומה את חושבת אחרי שקראת את זה אובייקטיבית?
|