ב"ה

אני עומדת בתור ארוך.

יודעת שאני מאחרת אבל לא יכולה לעזוב.

הלחץ מתקפל בביטני באלפי קיפולים –

ואיש לא יודע.

לפעמים

יש לי עבודה או מבחן

מחר מגישים ולא התחלתי להתכונן.

אני עייפה, יהיה לי לילה לבן,

והמורה לא תדע.

לפעמים

החברות שלי מדברות

על נושאים שרגישים לי.

אני נושכת את הלב וממציאה מה לומר,

ומחייכת.

לפעמים

אני קוראת חדשות

מרפרפת על מגוון איומים וצרות

מחסירה פעימה ולוחשת פרק כ'

והלב שלי לא שומע.

לפעמים

יש לי רגעים כאלו

שאין לי בהם שום עצה או אדם, חוץ

מלגלגל עיניים למעלה ולהגיש לו את הסודוקו המסובך הזה:

"ה', לך הפתרונים".