שבוע טוב ומבורך,
מסכימה להצטרף אלי לטיול קטון?
למקום אחד שאני מאוד אוהבת ואשמח להראות לך.
ישנו אי באמצע אוקיינוס שוצף גלים ושמו "וודאות", וזה האי הפרטי שלי.
אולי (אם תתנהגי יפה) יהיה גם לך אחד כזה, או שתבואי להתארח בשלי.
ב"וודאות" יש נוף מדהים, מצוייר בצבעים עזים בלתי ניתנים להפרכה.
הפרחים הם בצבע ורוד ואדום בלבד. העלים ירוקים בגוון חד-משמעי, הם צומחים רק לגובה ואף פעם לא נושרים.
העצים מצמיחים פירות קבועים בצבעים קבועים ובשעות קבועות.
המים משקפים צבע אחד, כחול, שאינו מתחלף לירוק ולא דומה לשום דבר חוץ מכחול.
הגלים מגיעים אל החוף תמיד באותו גובה ובאותם מרווחים.
אין רוחות וסערות באי "וודאות" שלי. ואם יש, מקבלים על כך הודעה 24 שעות מראש כדי שאפשר יהיה להתפנות מהמקום בבטחה, צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל.
(מקבלים גם הודעה מתי תיגמר הסערה בדיוק, ואפשר לחזור שניה אחרי שהיא מפסיקה).
מצליחה לדמיין בעיני רוחך את האי הקסום שלי?
למה הוא לא קסום בעינייך?
אה, הוא נראה לך כמו משחק מחשב מתוכנת?
ומה הבעיה בזה, אולי זה מה שאני רוצה? וודאות. בלי הפתעות. בלי בערך ובלי כמעט.
אין "אולי", מת "מתישהו", הורדם "נראה כבר".
הכל ידוע, צפוי מידי, והעיקר - רגוע ושלו.
חבל, אני מרגישה שלא הצלחתי לשכנע אותך להישאר באי "וודאות" שלי.
כן, הבנתי. את טוענת שאת אוהבת ספונטניות וטבעיות, וגם יותר מגוון.
אוקי, אז פשוט שכחתי להגיד לך שאני הולכת לאי "וודאות" שלי, כאשר אי-וודאות גדולה משתלטת עלי. אחרי כמה דקות באי "וודאות" אני מתמלאת געגועים לחיים הטבעיים והזורמים (והמפתיעים והמתנגשים והלא מסתדרים כמו שאני רוצה!!!) שמחוץ לאי. וחוזרת אליהם שלימה מתמיד.
בטח, תמיד תוכלי להשתמש באי "וודאות" שלי אם תרצי. או לבנות לך אחד כזה משלך, מלגו, מתוכנה ממוחשבת, מציור דומם... העיקר הרעיון.
איתך בדרך,
חני
|