|
שבוע טוב שותפה שלי!
- "אני לא הולכת לשם. לא דורכת במקום הזה יותר. הספיקה לי פעם אחת וזו היתה חוויה מיותרת"
- "אין מצב שאני מתקשרת אליה אחרי הפדיחה האחרונה. כל השיחה לא הצלחתי להפסיק לצחוק, פדיחה של החיים. תתקשרי את"
-"עזבי, לא בא לי לקנות אצלם, היה כזה תור נוראי בפעם הקודמת, כל העולם ואשתו הביאו גם את הנכדים ולא ראינו את הסוף..."
-"את לא מבינה! אני רק נכנסת לראיון והמשקפי שמש גולשות לי אחורה! אני מתכופפת להרים ומה מסתבר? הרוכסן של התיק פתוח וכ---ל האיפור-כרטיסי אשראי-בקבוק מים-סידור... הכל נשפך ואני כולי מטאטאה את הרצפה מנסה לאסוף הכל... הלך עלי. אין. אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני."
זו היתה רשימת מסקנות אקראית. שלי.
מכירה את הסיסמאות האלה? אין הזדמנות שניה... אל תגישי את הלחי השניה... הזדמנות שלא תחזור... אין! אין פעם שניה!זה המסר שמוכרים לנו. זה המסר שאני מוכרת לעצמי כל כך הרבה פעמים: לא הלך? לא הלך. נגמר.
במחשבה שניה...
במבט שני...
בהקפות שניות...
הזדמנות שניה...
צ'אנס...
מועד ב'...אפשר לנסות שוב?
מה עם כל ה"שניים?!" איך שכחתי את זה שוב.אין כוונתי למסר של "פסח שני - אין דבר אבוד", על אף שהוא יכול לצלצל מאוד יפה ובהקשר.יש סיטואציות שנעשתה בהן טעות וצריך לתקן. תשמרו אותן לפסח שני באמת.
כוונתי הפעם לא לטעות, אלא לחוויה מעכבת. לא נעימה. נשאר רושם לא טוב בלב.או בגללי, או בגללה/ו/ם/ןואז התגובות שלי הן... (גללי למעלה קראי שוב)
למה בעצם? אם בפעם הקודמת היה תור ארוך / המשקפיים נפלו / צחקתי - זהו? החוויה הזו נדבקה למרצפות שם ובכל פעם שדמותי תופיע בשטח מיד יופיעו כמבטה-קסם כל התרחישים הישנים? מה, החיים הם דיסק שרוט שבכל פעם מגיע לאותה נקודה ונתקע?
במחשבה שניה, לא.ובמבט שני היא דווקא חמודה.ובהקפות שניות אפשר גם מוסיקה.
ולחוויה עקומה יכולה להיות חוויה מתקנת.
אם רק אסכים, לנסות שוב.
מה אומרת? מה כבר יכול להיות?
חני
|
