שבוע טוב שותפה יקרה,

מכירה את התחושה העמומה (או ההמומה) כשקמים אחרי שינה ארוכה מידי? כן, אני יודעת שיש כאלו שיגידו שאין דבר כזה שינה ארוכה מידי;) ובכל זאת, יש לפעמים מצבים כאלו שהגזמנו עם השינה. הראש כבד, קורי השינה סביבנו ולוקחים כמה רגעים טובים עד שנבין איפה אנחנו ואיזה יום היום.

אם יתמזל מזלנו (ואני מתכוונת לסייעתא דשמיא ולא למזל במובן הפשוט של המילה), השובע של השינה, שאולי לא היה כל כך מורגש ברגעים הראשונים לקימה שלנו,יתחיל להראות סימני חיים במהלך היום לכל אורכו ורוחבו.

ככה אני מרגישה אצלי.נרדמתי. נרדמתי על המשמר לתקופה די ארוכה. לא, ב"ה, אני חיה ונושמת ועובדת ועושה ופועלת. לא חסר.קצב החיים לא באמת מאפשר לי לעצור את המירוץ. לא באמת, ב"ה.אבל משהו היה חסר.. אני הייתי חסרה לעצמי. שמחת החיים שלי, ההתלהבות, החשק, הרצון, השטורעםםםם!

ופתאום, ברגע אחד, התנערות קטנה כזו, של 'מי את ומה עשית לשרה שאני מכירה?' גרמה לי לקום ולעשות את מה שאף אחד לא יכול לעשות במקומי-להתנער.

יש משל כזה חמוד על תרנגולת שהתלכלכה בבוץ וחברותיה ללול ניסו לנקות אותה מהבוץ שדבק לנוצותיה.המשימה הייתה קשה, כל אחת ניסתה במקור שלה להוציא את הלכלוך אך האפקט לא היה גדול. היא נשארה מלוכלכת.ברגע שהתרנגולת הרגישה שהיא לא יכולה עוד ואין מצב להמשיך להישאר ככה, היא פשוט קמה ונתנה לעצמה ניעור שכזה, שכל הבוץ יצא.

מרגישה שאני מתנערת מהבוץ שלי בעניינים בהם נרדמתי, וזה מרגיש טוב. זה מרגיש חי.לא תמיד זה קל.. האמת היא, שזה אפילו מאתגר. מאוד.אבל יש לי אלוקים ורבי גדולים שנמצאים איתי ודוחפים אותי קדימה.הם העוגנים שלי. הגב הכי רחב וחזק שיש.

תאחלו לי הצלחה:)

איתך בדרך,שרה